מועדון כרייה

קריאה נינוחה בצוותא של סיפורים קצרים מהמבחר המקומי והעולמי

ארכיון תג: גי דה מופאסן

תמיד תהיה לנו פאריז?

הגיבורה של הסיפור "הרפתקה פריזאית" היא אישה נטולת שם, אבל שמה יכול היה להיות אמה, אנה או לואיז.

מתוך מכתב שכתב גוסטב פלובר לאהובתו לואיז קולה:

קרואסה, 18 בינואר 1854

"אה! היטב אני יודע, ידידתי המסכנה והיקרה, שאי אפשר לחיות תמיד עם האף בעננים! איש אינו סובל כמוני מן הצרכים, מן העול שבחיים. בשרי מכביד על נשמתי במלוא שבעים וחמישה הקילוגרמים. אך כשאני מטיף לך להוקיע את הפעולה, אינני מתכוון שחייבים לחיות כברהמינים. כל כוונתי היא שעלינו להתערבב בחיים האמיתיים רק עד לטבור. הבה נגביל את התנועה לאזור הרגליים: בל נהיה להוטים אחר השולי, החולף, המכוער או בן התמותה. אם חובה להעמיד פנים שכל אלו נוגעים לנו, נעמיד פנים שכך הדבר: אך הבה נעמיד פנים ולא יותר. משהו דק מענן ועמיד משריון דרוש על מנת לעטוף את הנפשות הנקרעות לגזרים מכל שטות ונרעדות מכף רגל עד ראש מן המגע הקל ביותר. עלינו להעביר (הבה נזכור זאת) את כל הרגשות לאחרים. וכיצד יישאר האגרטל מלא אם נטלטל אותו בשתי ידיותיו?"

(מתוך "מכתבים', גוסטב פלובר, תרגם דורי פרנס, יצא בהוצ' ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2006)

המכתב הזה, ורבים אחרים, נכתבו סמהלך הכתיבה (הממושכת והמייסרת) של 'מאדאם בובארי'. גי דה מופאסן עמד על כתפי ענקים. מועדון הכרייה של חודש אפריל – פתוח.