מועדון כרייה

קריאה נינוחה בצוותא של סיפורים קצרים מהמבחר המקומי והעולמי

ארכיון תג: חורחה לואיס בורחס

הנני אחד ויחיד

אולי כדאי להתחיל ביישור קו הכרחי: מיתוס המקור אודות המינוטאורוס השוכן בלבירינת בכרתים, מתוך המיתולוגיה היוונית. ממש כאן.

דמותו החידתית של אסטריון מהלכת על הקורא קסם אפל: בורחס יצר דמות מורכבת של גאון חייתי, חסר סבלנות, יהיר, ילדותי, מתבודד, הוגה, שוחר נקם ואכזר. הסיפור "ביתו של אסטריון" מעלה בפנינו רישום מהיר של עולם, ולמעשה בורחס יוצק לתוכו תמונת תשליל של המיתוס היווני המקורי – הזרקור הסיפורי אינו מתמקד בתזאוס הגיבור הנערץ אלא דווקא במפלצת – ומן הסתם לא אחדש לכם אם אקבע שאין יותר מדי סיפורים המסופרים מנקודת מבטה של המפלצת, גם אם אדם קרוב אצל עצמו ובסופו של דבר גם המפלצת תוכיח ששום דבר אנושי אינו זר לה.

על מה נסוב הסיפור, בעצם? נדמה לי שיש אינסוף תשובות מרתקות אפשריות לשאלה הזו ובעיניי זו שאלת המפתח שהופכת את הסיפור למעניין כל כך.  הסיפור נשען על מיתוס עתיק אבל מעניק לו פרשנות רעננה ועכשווית. מקובל לחשוב שהמיתוסים העתיקים מהדהדים עבורנו עד עצם היום הזה את תמונת הנפש היסודית של האדם, ושל הכוחות המניעים אותו לפעולה. האם גיבור כמו אסטריון יכול היה להופיע לפנינו לפני המאה העשרים? נדמה לי שלא. רק אחרי שקרענו לגזרים את דמות גיבור המופת, ניתן היה להעניק תוקף כלשהו לעולם הפנימי של המפלצת. להביט בה, להתעניין בגורלה. אולי כי המאה העשרים העניקה ה זירת פעולה נחשקת עבור מפלצות לא מעטות. ואולי אנחנו כבר מספיק מבוגרים כדי להבין שאין באמת דבר כזה, מפלצת. אבל אפילו המפלצתיות של הגיבור אינה המוקד של הסיפור, לדעתי. יש פה זווית אקזיסטנציאליסטית וזווית תיאולוגית וזווית פסיכולוגית ואפילו זווית ארספואטית, אם תרצו. וכמובן, היחיד החריג בתוך מסכת האינטרקציה החברתית, ונשאלות הרבה שאלות בנוגע לבדידות כמצב קיומי (האם אפשרי בכלל מצב קיומי אחר).  נסו לקרוא את הסיפור ולזהות את כל המופעים של הספרה "אחד" בתוכו. וגם את כל המופעים של המילה "בית".

יאללה, בואו.

ותודה לתמר פלג מ"הספריה החדשה" שמתייחסת תמיד באהדה לבקשות שלי לאשר הפצה של סיפור כזה או אחר, זה מאד לא מובן מאליו.