מועדון כרייה

קריאה נינוחה בצוותא של סיפורים קצרים מהמבחר המקומי והעולמי

ארכיון תג: נת'ניאל הות'ורן

"איש של הרגלים"

וייקפילד עזב את ביתו בהבטחה לשוב כעבור שלושה או ארבעה ימים, וחזר רק אחרי עשרים שנה. כולנו שמענו אגדות אורבניות על מישהו שרק ירד לקנות חפיסת סיגריות ונעלם. עשרים שנה! מופע היעלמות שכזה אינו יכול שלא להסעיר את הדמיון. על פי עדותו של המספר המופיעה מייד בהתחלה, ההשראה באה מתוך ידיעה בעיתון ישן או כתב עת, ומשם כבר הפליג הלאה בדמיונותיו. אגב – אם אני לא טועה, נדמה לי שגם "אנה קרנינה" וגם "מאדאם בובארי" נבטו מתוך ידעה קצרה בעיתון שלכדה את עינם של הסופרים וגירתה את דמיונם.

האם סיפור קצר יכול לשקף פרק זמן בן עשרים שנה? זו ללא ספק בחירה מסקרנת של פורמט. על רקע זה, הבחירות הנרטיביות של הות'ורן, ההדגשים ובעיקר ההשמטות, מעניינים מאד. במידה מסויימת, "וייקפילד" של נת'ניאל הות'ורן הוא פרודיה על כל סיפורי השיבה המאוחרת – היציאה לדרך סתמית, השיבה הביתה סתמית לא פחות, ובין לבין לא מתקיים שום מפגש הירואי עם לסטריגונים וקיקלופים; וייקפילד פוגש בקושי את עצמו.

בורחס אמר פעם על "וייקפילד" את הדברים הבאים: "במשל קצר זה – הוא נכתב בשנת 1835 – אנחנו כבר בעולמו של הרמן מלוויל, בעולמו של קפקא. עולם של עונשים חידתיים ושל אשמות שאין להן פשר. אילו כתב קפקא את הסיפור, וייקפילד לא היה שב לביתו לעולם. הותורן מתיר לו לשוב, אך שיבתו אינה פחות עגומה או פחות מאויימת מהעדרותו הממושכת".  גם היום, כשבעים שנה לאחר שבורחס נשא את נאומו, הסיפור עדיין שומר על רלוונטיות, אולי משום שהשאלות שעולות בו נותרו רלוונטיות והתשובות רק נעשו מורכבות יותר. אני מקווה שהדיון במועדון יצליח להקיף, ולו חלקית, את השפע  שהסיפור הזה מציע לקוראיו.

וייקפילד, מאת נת'ניאל הות'ורן, מתוך "הסיפור האמריקאי הקלאסי" בהוצ' עם עובד. תודה לפרופ' משה רון, המתרגם של הסיפור ועורך האנתולוגיה, על שאיפשר לי להביא את הסיפור ל"מועדון כרייה". בהזדמנות זו אני מזמינה אתכם להציץ באחד הדיונים הקודמים במועדון, שהתקיים סביב "פשטידת שחרורים" של קארבר, פרופ' רון הוסיף לשירשור מספר תגובות מאוחרות ומעניינות.

כרגיל, כולם מוזמנים להשתתף בדיון, ותיקים כחדשים. יאללה, מתחילים.

מודעות פרסומת